הרב חיים סבתו, מתאר ב"כעפעפי שחר" נגן עיוור. לקראת סוף הסיפור, הנגן עושה ניתוח, שמצליח להציל את אחת מעיניו – את העין, שבכל בוקר, כשהיה פותח את התריס, היתה מתאמצת לראות את השחר עולה.
למרות קרב המאסף של המסורתי, אני מזהה זירה אחת בה ה"עין" של המסורתי עדיין "מתאמצת", זירה שחותכת את כל השדות: בית, בית כנסת, תלמידי חכמים, תלמוד תורה, זירה שאם נשקיע בה, יש בה, לחולל שינוי בכל השדות. הזירה היא חגים ומועדים: איך אנחנו חוגגים חגים? איך אנחנו מציינים מועדים? מה המשמעות שאנו נותנים להם?