יהודה מאימראן, יהדות מסורתית
בהגדרה שלי את יהדותי, ולא רק שלי, אני לא משתבץ במסגרות הקיימות- לא חרדי ולא רפורמי ולא חילוני ולא בזרם הדתי לאומי, ובכל זאת אני אדם שהיהדות היא מרכזית בחייו ומכוונת אותם מאוד. אני לא שייך לאף אחת מהמסגרות האלה על אף ואולי בגלל שבכל אחת מהן יש רעיונות, אמונות יסוד וערכים מרכזיים שאני מקבל אותם. אני מזדהה עם המסירות הרבה והנאמנות של החרדים ליהדותם אך לא מסכים עם אופן המימוש של מסירות זו. אני מקבל את רעיון חופש הבחירה, חופש הדעה, הומניזם וכבוד האדם, אך לא חושב שצריך להיות חילוני בשביל להחזיק בהם. להלכה חשיבות מכרעת בעיני לקיום העם היהודי ושימור זהותו, או אפילו שליחותו ובכל זאת אינני מגדיר את עצמי כהלכתי או תורני. ארץ ישראל חשובה לי מאוד, וזה לא הופך אותי לשייך לזרם הציוני-דתי או למה שמתפתח כבר כמה שנים – הזרם החרדי- לאומי.
אני מקבל את הרעיון שההלכה מתחדשת ומשתנה גם בהשפעת הזמן והמקום, אך מפה ועד רפורמיות המרחק עדיין גדול. … מטבעה של ההלכה, כפי שראינו, שהיא מתמודדת עם מצבים משתנים, תקופות חדשות ופרטים מתחדשים וזוהי סמכותה ותפקידה. במובן זה, אין מין החידוש בקביעת הלכות חדשות, יסוד המעוגן במסורת היהודית.