יאיר לפיד ו-262 השוערים- משה שריקי

הצהרתו של מר יאיר לפיד ("הארץ", 15/3/12) כי יבטל 262 בחינות בגרות ויותיר רק שלוש על כנן (אנגלית, מתמטיקה והבנת הנקרא) במידה וימונה לשר החינוך, היא צעד חשוב ונכון לקראת שינוי מהותי בחינוך בישראל, שכדאי כי כל שר/ת חינוך ישכילו לבצע. יש לשבח את מר לפיד על כוונתו ולעודדו להגדיל ולעשות שכן במידה ותצא אל הפועל תוכניתו, יוסרו באחת 262 "שוערים חברתיים" החוסמים כיום את נגישותם של רבים מתלמידי/ת ישראל להשכלה גבוהה, יגבר אמון המערכת בתלמידיה ומוריה, והלימוד בביה"ס יהפוך מעמיק  ויסודי יותר.

יחד עם זאת, מר לפיד רק העביר את השוער ממקום אחד (ביה"ס) למקום חדש/ישן (שערי האוניברסיטאות והמכללות) בעצם הותרת בחינות הכניסה למוסדות להשכלה גבוהה על כנן. חשוב להתריע ולומר ששוער יחיד זה, כוחו גדול לאין ערוך מזה של כל 262 השוערים האחרים יחד, ולכן חשובה עוד יותר הסרתו.

כמי שמצדד בלימוד בנו את המורשת והמסורת היהודית לעומק, כדאי היה שימליץ לו להתחיל הלימוד באחת המחלוקות הגדולות הבודדות שהוכרעו בתלמוד: הויכוח בין בית שמאי לבית הלל בשאלה מי רשאי להיכנס אל מוסד הלימוד.

הראשונים טענו שיכנסו בו רק העומדים בקריטריונים ברורים (ממון, ענווה, חוכמה וייחוס) ואילו האחרונים טענו שאין להציב כל חסם בפני התלמידים. לאחר דין ודברים הכריע התלמוד את הכף לטובת בית הלל שכן מצא את נימוקם משכנע יותר:"ולכל אדם ישנה. שהרבה פושעים היו בישראל, ונתקרבו לתלמוד תורה ויצאו מהם צדיקים, חסידים וכשרים" (מסכת אבות דרבי נתן, נוסחה א', ג').

נימוק זה מצביע (בדומה מאוד לדברי לפיד) על מרכיב מרכזי בתפיסת החינוך של בית הלל: האמונה ביכולתם של בני האדם, מלמדים כתלמידים ללמוד ולהתפתח.

מכאן, ההכרעה שנתקבלה אז הייתה הכרעה ערכית, ובהקבלה לימינו ניתן לומר שמול הרצון למצוינות בחינוך עמדה האמונה בקיום שוויון הזדמנויות בחינוך. בית שמאי סברו שהצבת קריטריונים ובחינות הכניסה יבטיחו את רמת התלמידים ויאפשרו התמקדות בלימוד איכותי. מנגד, בית הלל סברו שהפוטנציאל למצוינות טבוע בכל אחד (ואוסיף גם בכל אחת) ולכן יש לאפשר לכולם להיכנס ולנסות לממשה.

מכאן, העובדה שהצהרת מר לפיד אינה מאפשרת שוויון הזדמנויות בחינוך עומדת לו לרועץ וטוב יעשה אם יאמץ עמדת בית-הלל. כמי שסיים את חוק לימודיו בתיכון ללא תעודת בגרות ולמרות זאת מוכר בציבור כבעל יכולות אינטלקטואליות ולימודיות לעילא ולעילא, וודאי מודע מר לפיד למציאות הלא שוויונית שמייצרת השיטה הנוכחית.

גם אם דבריו נבעו רק מתוך חשיבה פרקטית ומודעות להשלכות הפוליטיות שתיצור קריאה לביטולה המוחלט הרי שכבר הוכיח הוא עצמו, כי מתן אפשרות כניסה לכולם אין משמעה ויתור על מצוינות ושהצבת החסמים אינה מבטיחה את צמיחתה אלא רק גורמת להפסד של רבים/ות וטובים/ות המסוגלים/ות להשיגה.