איך הדברים משתנים-יוליה קיסטרב
במשך שנים לא רציתי לקנות או לקבל שרשרת מגן דוד. הרגשתי שאני לא רוצה להגדיר את עצמי. מגן דוד על הצוואר זה מחייב, זה אומר שאני קשורה בקשר הדוק שקיבלתי על עצמי במאה אחוז ליהדות. שאני מודעת וגאה שאני יהודיה.עד כמה שזה ישמע מטורף, לא הייתי מוכנה לקנות או לענוד מגן דוד.
ישראל היא מדינה שלא נולדתי בה בכלל, מדינה שלא תמיד זכתה לאהדה בבית שלי. עליתי מרוסיה בכיתה א’ ודי נסגרתי ב"מעגל של הרוסים". בהשתלבות בארץ חדשה זה היה לי קל יותר, טבעי וברור. התרבות בבית אחרת, לא ישראלית. היו זמנים שלא אהבתי את הארץ, את האנשים, רציתי לנסוע למקום אחר ואפילו לא לשרת בצבא.
עם השנים, התחלתי להכיר אנשים מחוץ לאותו מעגל מוכר , הצטרפתי ל"אחריי לצה"ל", התבגרתי, הבנתי דברים ומצאתי את עצמי מתנדבת לשנת שרות. שנה מחיי שאני נותנת לחברה ולמדינה, איך הדברים משתנים…
בשנת השירות שובצתי בירושלים, עיר הקודש. אני כאדם חילוני גרה ב"עיר הדתיים". בנוסף לכך, איתי בקומונה שני דתיים- שומרים שבת, עושים קידוש והבדלה… בהתחלה זה נשמע לי קצת מאיים, אבל מצד שני גם מעניין ומושך . כהזדמנות, סוף סוף אני אכיר יותר את היהדות. הרגשתי שאני רוצה להכיר, להיות בקיאה, להשתייך.
בסמינר הפתיחה,עוד לפני שחילקו אותנו לקומונות ,שמעתי לראשונה על בית המדרש החברתי.המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש היא: "אוי ואבוי, מנסים להחזיר אותנו בתשובה?!". אח"כ הייתה פעילות הכרות וזה לא היה כל כך נורא, דווקא נחמד. הפעילות עסקה בדיוק בנושאים שתמיד רציתי לדבר עליהם, איך אני תופסת יהדות, שבת, מגן דוד. מה התפיסה שלי ולא איך ש"אמורים" לתפוס אותם. לא מנסים ללמד אותי מצוות וחוקים אלא מתמקדים בערכים שעומדים בבסיסם,. ערכים שאף פעם לא יצא לי לדבר עליהם והיה נראה שהם קיימים ושייכים רק לאנשים שמקיימים מצוות. פתאום הבנתי, שגם בי קיימים כל הערכים הללו, הערכים האלו קיימים גם בבית שלי ומסתבר שגם בבית של אימא שלי. גם אם המסורת הלכה קצת בדרך לאיבוד, נותרו ממנה מנהגים וניצוצות ייחודיי: סיר מיוחד לדייסת חלב שלא מכינים בו בשר- “כי אז הטעם של החלב שונה ופחות טעים…”,.ארוחות שישי בהם כל המשפחה יושבת סביב השולחן עמוס במאכלים, תמיד יהיה דג, מדברים על כל מה שעבר בשבוע שחלף ועל כל מיני נושאים אחרים. בסוף הארוחה, כמו תמיד, לא קמים מהשולחן בלי להגיד: “תודה היה מאוד טעים”, למרות שכולם השתתפו בהכנת האוכל…
פתאום גיליתי, שאנחנו, בית שלכאורה לא שומר כשרות ומצוות ולא בקיא בתורה, בחגים ובהלכות- מחזיק במסורת ובערכים יהודיים. אני, מתחברת לערכים של היהדות, כי אני מבינה כמה הם מחוברים אליי, לחברה ולמדינה.: ערכים קהילתיים, הכבוד, הכרת התודה, הנתינה והתרומה לאחרים ולחברה, הכנסת אורחים ועוד…
בבית המדרש החברתי דיברנו על הרבה דברים שקירבו אותי אל מה שבעבר שאפתי להתרחק ממנו בלי להבין אפילו למה. זכיתי להכיר מחדש את עצמי ואת המקום אליו אני שייכת, אם זו הדת והלאום והתרבות בבית-מה זה אומר עליי ואיך אני מנצחת עם זה .פתאום הכל מתחבר, ואני מרגישה מחוברת וקשורה יותר מתמיד- לארץ, ליהדות, לחברה, לאנשים מתרבויות שונות, לדתיים, לכל אותם הדברים שנראו לי רחוקים ומנוכרים בעבר.
אני מחליטה לקנות מגן דוד, לא מובהק, כזה עגול ומתוחכם שלא בולט ישר לעין, שצריך להתמקד כדי לזהות אותו, אבל הוא שם. מסתבר שהוא תמיד היה שם וחיכה לצאת, כמו שהוא מחכה לצאת בכל פעם שאני הולכת למקום חדש, או מקום שאני רוצה לבטא את עצמי- הוא התליון הראשון שקופץ לי לראש, כאילו אני משתוקקת לומר: אני מודעת וגאה שאני ישראלית יהודייה.
יוליה קיסטרב משרתת בשנת שרות בירושלים במסגרת תנועת "אחרי", עלתה לארץ בגיל 6 מרוסיה ומתגוררת בבאר שבע. לומדת בבית מדרש במסגרת "ממזרח שמש".