ממזרח שמש – מסורת של אחריות חברתית

-

בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין – לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו, שאינו יודע היאך דינו יוצא, אבל ישראל אינן כן, אלא – לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחים זקנם ואוכלין ושותין ושמחים יודעין שהקב"ה עושה להן ניסים.

מצא (נבוזראדן) את דמו של זכריה, שהיה מבעבע ועולה. אמר: מהו זה? אמרו לו: דם זבחים שנשפך. הביא דמים, ולא היה דומה. אמר להם: אם אומרים אתם לי – מוטב, ואם לא – מסרק אני אתכם במסרקות של ברזל.

פעם אחת עמד הרב הצדיק ר' יצחק מברדיצ'ב בחלון. עבר גוי אחד, מתקן נעלים, ושאל אותו: "וכי אין לך לתקן כלום?" מיד ישב אותו צדיק על הקרקע ובכה בכייה גדולה ואמר: אוי לי ואוי לנפשי שיום הדין בא ועוד לא תיקנתי את עצמי.

רב הזדמן למקום אחד, גזר תענית ולא בא גשם. ירד לפניו שליח ציבור. אמר "משיב הרוח" ונשב רוח. אמר "מוריד הגשם", ובא הגשם. אמר לו: "מה מעשיך?" אמר לו: "מלמד תינוקות אני, ומלמד לבני עניים כבני עשירים; וכל מי שלא יכול, אינני לוקח ממנו דבר;

יָה הַצֵּל יוֹנָהּ מְחַכָּה. וְדִמְעָתָהּ לָךְ מְפַכָּה. וְתִשְׂמַח בָּךְ אַתָּה מַלְכָּהּ. בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:
הוֹדוּ לְגֵאֶה עַל גֵּאִים: וְנוֹרָא עַל כָּל נוֹרָאִים. הִצִּיל אֶת נִין חַשְׁמוֹנָאִים. מִיָּד צַר כִּי בָּהֶם הִכָּה:
וְיָשִׁירוּ עַמַּךְ שִׁירוֹת. וּזְמִירוֹת מִפָּז יְקָרוֹת. בְּהַדְלִיקָם אֶת הַנֵּרוֹת. בִּשְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה:

עשרה בטבת הוא יום בו החלו הבבלים לצור על ירושלים. המצור נמשך שלוש שנים, ולבסוף הובקעה החומה, נחרב בית המקדש הראשון והעם יצא לגלות בבל. הרבנות הראשית לישראל קבעה יום זה כיום הקדיש הכללי, לכל מי שקרוביו נרצחו בשואה, ויום מותם אינו ידוע.

"אני, החתום למטה, נכספה וגם כלתה נפשי להדפיס ספר הקדוש הזה, להיות מצוי ביד כל איש ואיש ובפרט בארצנו הקדושה, ארץ אשר לא תחסר כל בה, והוא סדר ט"ו בשבט, שנהגו בו רבים יראי ה' וחושבי שמו, ובכללם בערנו גאבס יע"א, שיתקבצו קהל גדול ורב עם…

…אין אנו מוציאין שהיו שנותיו כשנות משה רבינו, שמשה כתוב בו "ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו" ויהושע נגנז בן מאה ועשר. ולמה פחתו לו עשר שנים בשביל שאמר לפני משה רבו עשרה דברים …

"…ועל דרך פשט נראה לתת טעם לשבח, למה בשאר ימות השנה נותנה לארנקי של צדקה, ובפורים יתן לעני מיד ליד. דיש לומר מה שנותנה לארנקי של צדקה, כדי שלא יתבייש העני, ובפורים, שכולם מקבלים זה מזה, עניים ועשירים, דכתיב "ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים"

בפרוס הפסח, נכנס אדם אחד אצל הגאון רבי יוסף בֵּר מבְּרִיסְק, ושאלה בפיו: "רבי, מהו לצאת ידי חובת ארבע כוסות בחלב, היות והיין ביוקר, ואינו לפי כיסי?" קרא הגאון את אשתו הרבנית, ולחש לה לתת לאיש עשרים וחמישה רובל כסף, כדי שיוכל לקנות יין לארבע כוסות…

על פי הקבלה, השמחה המיוחדת ביום זה היא על תורתו המיוחדת של ר' שמעון בר יוחאי, שיום ל"ג לעומר מקובל כיום פטירתו, וכתב בספר בני יששכר, שמסתבר שיום זה היה גם יום לידתו, שהקב"ה משלים שנותיהם של צדיקים, וביום זה לא רק שהחל ר' שמעון בר יוחאי ללמוד תורה על ידי ר' עקיבא…

נהגו לקרות מגילת רות בעצרת והוא מרז"ל בילקוט רות (רמז תקצו): מה עניין רות אצל עצרת? ללמדך, שלא ניתנה תורה, אלא על ידי ייסורין ועוני וכו'. ועוד כתבו ז"ל (ראה סוטה יד א) דהתורה כולה גמילות חסדים, וכן במגילת רות יש בה גמילות חסדים…

שמעו נא אחינו בית ישראל, כי בעוונותינו ועוונות אבותינו, אנחנו מונים לחורבן בית מקדשנו, ולשריפת היכלנו, ולגלות שכינת עוזנו, ולנפילת עטרת ראשנו, ולפזור עם הקודש מירושלים עיר הקודש. אוי לנו על גלות השכינה. אוי לנו על חרבן בית המקדש…

בֶּן אָדָם מַה לְּךָ נִרְדָּם – קוּם קְרָא בְּתַחֲנוּנִים:
שְׁפֹךְ שִׂיחָה דְּרֹשׁ סְלִיחָה – מֵאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים:
רְחַץ וּטְהַר וְאַל תְּאַחַר – בְּטֶרֶם יָמִים פּוֹנִים: