ממזרח שמש – מסורת של אחריות חברתית

.

חוק חינוך חובה נתפס לרוב כחוק חברתי מתקדם ואנו נוטים לסבור כי מטרתו היא, בין השאר, לדאוג לצרכי החינוך של כלל אזרחי המדינה. ואם לאזרחים זכויות שוות בחוק, ניתן היה לצפות כי צרכים אלה ימומשו באופן שוויוני. מכאן, אפוא, שחובתם של הורים לשלוח את ילדיהם למוסד לימודים מוכר, ואילו האחריות לחינוך עצמו מופקדת בידי המדינה.

שיעור פתיחה זה מורכב משני חלקים נפרדים: הראשון – הכרות והשני – הצגת התכנית ובניית החוזה עם הקבוצה.ההיכרות בין חברי הקבוצה היא הזדמנות לפתיחת ערוצי התחברות ראשוניים לערכים המרכזיים של "ממזרח שמש".

השיעור עוסק בתרבות ובתכנים המועברים במסורת המשפחה לאורך הדורות. להורים מקום חיוני ביצירת החיבור בין הדורות תוך יציקת משמעות לכל חיבור ולכל חוליה.
השאלה המרכזית של השיעור היא "מה קיבלתי ומה אני מוסר?".

ההמשך הטבעי לנושא החיבור בין החוליות בשרשרת הוא השאלה: מהי הדרך להעביר את המסורת בכלל, ואת הערכים החשובים לכל אחד, בפרט? השיעור מציע שתי דרכים מרכזיות בהעברת מסורת וערכים בתוך הבית והמשפחה ואת אופן יישומן.

השיעור עוסק בכינון חברה בת-קיימא מנקודת מבט של צדק חברתי ואחריות חברתית.
העיסוק בחינוך מתוך ראייה חברתית יוצר את הצורך להעמיד תשתית משותפת לחברי הקבוצה בנושא החברתי. נושא זה רחב מאוד.

השיעור עוסק בשלוש מטרות-על של החינוך: חינוך בשירות התרבות, חינוך בשירות החברה וחינוך בשירות הפרט. הנחת העבודה תהיה כי למקום שבית הספר נותן לכל אחת מן המטרות יש השלכות על התוכן הנלמד וההדגשים בהוראה.

מוקד השיעור הוא תפיסתו הביקורתית של פאולו פרירה, שעל פיה תפקיד החינוך הוא לשחרר את המעמדות הנמוכים משליטת המעמד הגבוה ולשנות את יחסי הכוח החברתיים. התיאוריה של פרירה מנתחת את החברה מפרספקטיבה של יחסי הכוחות בתוכה.

השיעור עוסק בהתפתחות מערכת החינוך בשתי תקופות: הראשונה – המעבר בתקופת התלמוד מחינוך המתקיים במסגרת של "מלמדים" לחינוך המתקיים במסגרת של מערכת ציבורית.

תפקידו של המורה מבוסס על העברת ידע, אך מורכב מממדים נוספים התובעים ממנו להתייחס לתלמיד באמצעות מכלול שלם של היבטים: רגשיים, חברתיים, משפחתיים, יכולות קוגניטיביות ועוד.

מערכת החינוך היא אחת המערכות הגדולות במדינה. התקציב השנתי של משרד החינוך הוא מעל 25 מיליארד שקל – השני בגודלו אחרי תקציב הביטחון. זו מערכת מורכבת שמשמשים בה בד בבד אידיאולוגיות, תיאוריות, פרקטיקות ואינטרסים.

זהו שיעור המשך למפגש "התפתחות מערכת החינוך", שעסק במיסוד מערכת חינוך ציבורית ובהשלכותיו. השאלה המרכזית בשיעור זה היא: כיצד נאפשר חינוך שווה לכל ילד וילדה תוך צמצום האפשרות של שעתוק פערים?

השיעור עוסק בדילמה הקיימת בין ההורים למערכת החינוך: "למי הסמכות על חינוך הילד ועל מי מוטלת בפועל האחריות לבצעו?". הדילמה מתחזקת לכאורה כתוצאה מכך שמוסדות החינוך משתייכים למערכת מרכזית ולא תמיד ברור ההבדל בין מקבלי ההחלטות לבין מבצעיהן.

השיעור עוסק במתח הקיים בין זכותם של הורים לבחור מסגרת חינוך איכותית המתאימה לילדיהם, לבין חובת המדינה להעניק חינוך איכותי לכלל אזרחיה. העדפת הזכות המאפשרת להורים בחירה מלאה יוצרת

השיעור עוסק באפשרות של מוביליות חברתית בעזרת רכישת השכלה. בחברות מודרניות רבות נראה כאילו המעבר ממעמד אחד למשנהו תלוי ברצונו של האדם ובמאמץ שישקיע. המציאות מוכיחה שמעטים הם המצליחים לשנות את מעמדם החברתי.

מערכת חינוך מקיימת תהליכי מיון והסללה שמטרתם להתאים בין הלומדים ותחומי הלימוד. ההנחה המניעה תהליכים אלו היא שמבחני המיון יכולים לנבא את הצלחתו של התלמיד בעתיד על בסיס נתוניו בהווה.

בשיעור הקודם דיברנו על העוול הנגרם לאוכלוסיות מוחלשות בשל מבחני המיון וההסללה. אחת התוצאות המשמעותיות של קיום קריטריונים ממיינים בכניסה לבית הספר היא הרכב אוכלוסיית התלמידים של בית הספר.