מרכזיות המשפחה – משה שוקד

משה שוקד, "חיי הדת בעולמם של יוצאי המזרח"

… אצל היהודים [בארצות האסלאם] לא היו הזיקות המשפחתיות והקהילתיות מרכיב משני בלבד לזהותם הדתית. להפך, גורם זה, שמקורו בתכונות החברה המארחת, הגביר את חשיבות השיוך המשפחתי והקהילתי במרכיבי הזהות האישית…

חשוב להדגיש בהקשר זה, שעל אף התמורות אשר חלו בחלקים מסוימים של יהדות המזרח טרם עלייתה לארץ, הרי היתה זו עדיין במידה רבה חברה הומוגנית בכל הנוגע למעמדם המרכזי של מוסדות הדת, המשפחה והקהילה. רישומם של תהליכי ההתפרקות שהחלו להסתמן ביהדות זו לא היה עדיין כה עמוק בהשוואה לתוצאות התהליכים שהתרחשו זמן רב קודם לכן ביהדות אשכנז. יתר על כן, אף שחלה התפוררות מה במסגרות המשפחה והקהילה המזרחיות בתהליך העלייה לארץ, לא ניתן כמעט להשוותה עם זו שחלה בקרב יהודי אשכנז. הבדל זה בלט כבר מלכתחילה. העלייה של יהודי אשכנז היתה כמעט תמיד של בודדים, של משפחות קטנות, של שארית הפליטה; בעלייה מארצות המזרח, לעומת זאת, הגיעו בדרך כלל קהילות שלמות מטף ועד זקן. למרות הפיזור הגיאוגרפי ותהליכי ההסתגלות הכלכלית, החברתית והתרבותית, לא התנתק העולה מארצות המזרח מקשרים מחייבים וממסורת של משפחה וקהילה כפי שקרה לעמיתו יוצא אשכנז.

דברים אלה מבהירים את התופעה התצפיתית שהזכרנו לעיל, של היצמדות לפריטי מצוות דתיות הקשורים לטקסי שולחן המשפחה בשבתות ובמועדים, או למושג הדיפוזי "מסורת בית אבא", הקשור בדרך כלל בהווי בית הכנסת.

… יוצאי מרוקו, ההולכים בשבת לבית הכנסת, אך גם נוסעים בו ביום לים, החובשים כיפה בשבת בלבד והרואים עצמם קשורים למסורת יהודית של חגים, של טקסים ושל אמונה בצדיקים, לא פיתחו מערכת עקבית של כללים התנהגותיים ושל צידוקים פילוסופיים לסגנון מעורב זה של חילוניות ודתיות. בדיעבד רואים הם את עצמם ממשיכים במסורת אבותיהם, שהותאמה למצב קיומם הנוכחי, וגם אם חל פיחות במעמדה האוטונומי מערכת הפעולה והאמונה הדתית, הרי הקשרים המשפחתיים והזיקה המשפחתית של יהודי המזרח, שנפגעו הרבה פחות מכפי שמקובל להניח, וכן זיקתם הקהילתית, שגם היא נשתמרה במקרים לא מועטים, שזורים בפעולות ובתכנים דתיים ומהווים מקור חיות לדת בשלב זה של ארגון מחדש של חיי היחיד והחברה.