נאמנות למסורת כאחריות לדורות הבאים – מאיר בוזגלו

מאיר בוזגלו, "בין דיווח למסירה"

לא נעלם ממני כי יש בכתבי היהדות דברים שקשה לקבל. מי שרגיש לזכויות הנשים ימצא בהם צרימות קשות. היחס לגוי עשוי להרחיק יהודים מהמסורת, ופירושים שניתנו להיות ישראל העם הנבחר הגובלים בגזענות מקשים גם הם על החפצים להשתייך אליה. יפסוק כל אדם כאשר יפסוק – יאמר שהיהדות היא גזענות, יאמר שהדברים אלוהיים ואין לנו זכות לשפוט אותם לפי מוסר האדם, או יאמר כשם שאני אומר, שלמסורת ישראל יש אמצעים לתקן את עצמה. אם התיקון בא מן האמונה הפנימית והעמוקה באמת, הוא לא רק אפשרי אלא הכרחי.

הנאמנים למסורת שקיבלו מופקדים גם על העברתה. כשם שהדורות הקודמים היו חכמים, נאורים ואנשי אמת ושירה והבטיחו שיהיה לנו חשוב לשמור על המסורת שלהם, כך צאצאינו מייחלים לקבל מאתנו משהו ששווה להיות נאמן לו. גם עלינו מוטל לעצב את המסורת ולעשותה האמיתית והזכה ביותר כדי שלא נחמיץ את הנאמנות של הדורות הבאים. היהדות אינה נתונה ואינה מועמדת לבחינה: היא דרישה לעשות אותה טובה וישרה יותר. אם הדבר נעשה בענווה, מתוך כבוד ונאמנות למה שירשנו מאבותינו – ולא רק מתוך שליטה במקורות, ואף לא מתוך עוינות כלפי הממסד הרבני, אלא מתוך זהירות ואחריות – הרי אנו בכיוון הנכון.

הנאמנות של יצחק לאברהם שינתה את אברהם והכריחה אותו להיות ראוי לה. מכאן באה דרישה אינסופית מעצמו. כלום לא ראוי שהיהדות תתבסס על דרישה מעצמנו? אם נעשה זאת, אנו מקבלים על עצמנו לקבוע לא רק את תוקפו של מעמד הר סיני אלא גם את תוכנו. כל מה שעתיד תלמיד לחדש לפני רבו נאמר למשה בסיני. מכאן שאם רוצים לדעת מה נאמר בסיני, אין לנו ברירה אלא לשאול את התלמיד. ואם זה יאמר את דבריו מתוך כבוד ונאמנות לירושה שנחל כי אז מספר הוא לנו את אשר נאמר בסיני.