הנאמנות איננה יחס שרירותי למסורת ההורים – מאיר בוזגלו

מאיר בוזגלו, "בין דיווח למסירה"

באומרי כי היהדות מבוססת על הנאמנות לעולמם של הורי, ועל החינוך שקיבלתי אין כוונתי לומר שזה הנימוק היחיד לכך שאני מקבל עלי להמשיך הלאה את שרשרת היהדות. אין ספק שלכבוד להורים יש כאן מקום חשוב, אבל רגש זה אינו הטעם היחיד לאמונה. ההדגשה של הנאמנות להורים ולזהות חשובה כאשר אדם מבסס את היהדות על האמונה שלו בקיומו של מעמד הר סיני, אך נאמנות זו אינה פועלת בחלל ריק.

נאמנות להורים אינה מספיקה להחזיק אדם במסורת, אבל ההתבוננות בתוכן המסורת הזאת היא בלא ספק אחד המניעים החשובים. האמת העולה מפסוקי המקרא ומן המסורת היהודית מדברת בעד עצמה. כמה מנהיגים בורכו בפי חסידיהם בהיותם הענווים מכל אדם. "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" נאמר בדברים כג, ח.

וכך, עוצמתה של התורה, שהמפתח לה ניתן בקריאתה מתוך נאמנות למסורת ולא בחיפוש ארכיאולוגי אחר שרשרת אירועים, תומכת בנאמנות שהובילה אליה. המאמין מגיע לתורה מתוך הנאמנות, והנאמנות זוכה לאישור מים החוכמה והאמת הזורם אליה מן התורה. ועוד. אנו מגיעים לקב"ה על ידי הכבוד להורינו, והנביא מצידו חורט על הלוחות את מצוות כיבוד אב ואם. הנאמנות לעולם של הורינו, והתוכן שאנו נאמנים יוצרים מעגל שהמרכיבים בו תומכים זה בזה ונתמכים זה בזה.

יתרה מזו, לא רק התוכן שנפרס לפנינו בזכות הנאמנות הזאת מוסיף על הנאמנות; נושאי המסורת ומידת השכנוע שלהם מהווה את המלט של המסירה. דמויות כר' עקיבא, רש"י, הרמב"ם וריה"ל הם עמודי התווך של היהדות, והם חבורה שקשה לסרב להזמנה להצטרף אליה. אין הם צינור ניטראלי המעביר ידיעות מן העבר אלא מקורות המכוננים את המסורת הזאת.