מכור נקי

בחורף של שנת 2005 יצאתי לצלם בכפר הגמילה מסמים "זוהרים". על מנת להתקרב למטופלים הגעתי לכפר והשתתפתי בסדר היום כמו כל אחד מהדיירים. במהלך שהותי עסקתי בצילום ויצירת שיח עם מטופלים שהסכימו לשתף אותי בנסיבות חייהם בכנות ופתיחות יוצאות דופן. המטופלים ב"זוהרים" עוברים טיפול נפשי ופיזי אינטנסיבי במשך שנה, בו הם לומדים להסתגל מחדש לחברה.

כעבור שנה יצאתי לצלם את אלו שהיו מכורים לסמים ושבו לחברה כאזרחים פעילים. זה סיפורם של ה"מכורים הנקיים".

"מכור נקי" הוא מי שנגמל מהסמים ומודע למאבק במחלת ההתמכרות. מהות המאבק היא התנזרות מוחלטת מכל חומר משנה מצב רוח ותודעה כגון: סמים, אלכוהול ועוד..

את המכורים הנקיים בחרתי לצלם במרחב האינטימי שלהם מתוך מחשבה שהטריטוריה הפרטית של אדם עשויה לגלות לצופה המודע על הביוגרפיה של המצולם.

המסע לתוך עולמם של ה"מכורים הנקיים",חשף אורח חיים נוקשה שעליהם להתמיד בו כדי שלא לשוב לסמים. הסכמתם לחשיפת סיפור חייהם בכנות נדירה נובעת מתוך אמונה שעליהם להעביר מסר נגד השימוש בסמים והאדישות החברתית לנושא.

העבודה הזו מוקדשת באהבה גדולה למכורים הנקיים שהשתתפו במיזם, לאלו ההולכים בדרך, ולאלה שעדיין מחפשים תקווה וצריכים עזרה כדי לצאת מתוך מעגל השימוש בסמים.

במשך שנתיים עבד הצלם חיים ביטון על פרויקט תיעוד של אנשי כפר הגמילה מסמים רמות יהודה ("זוהרים"). על מנת להתקרב אליהם ולרכוש את אמונם הגיע ביטון בתחילה לכפר הגמילה ללא המצלמה ולקח חלק פעיל בטיפול ממש כאחד המטופלים. במהלך השיחות, הסכימו לשתף אותו בסיפור חייהם ולחשוף את סיפור חייהם בכנות ובפתיחות מדהימות ויוצאות דופן.

הצילומים נערכו עם מכורים ומכורות שסיימו את תהליך הגמילה וחזרו לחברה ולחיים נורמטיביים. ביטון מתעד אותם במרחב הפרטי של ביתם ולומד מתוך התבוננות בטריטוריה הזו על המכורים ועל התמודדותם עם החזרה לחברה ולחיים ה"נורמטיביים". הקומפוזיציות פתוחות. הן מראות את הבית, הסלון, לפעמים המטבח, החצר, חדר השינה. הבתים מאד מטופחים. כאילו המכור הנקי החליף את התמכרותו לסם בהתמכרות אל החיים ה"נורמטיביים". על הקירות תמונות של שמחות משפחתיות, של ילדים, של אהבות. הקירות חושפים את ההבטחה של החיים ללא סמים לנקי: הבטחה של אושר, של בנייה, של עתיד. הצילום של ביטון מאיר אותם באופן שנותן להם הילה, שמבקיע אותם מתוך הצל של חייהם, אולם הצל נותר שם, מאחור, מאיים לפרוץ אל התמונה ברגע של אי שימת לב. אין מכור לשעבר. להיות נקי בשביל מכור זו עבודה אינסופית. עמידה נצחית על המשמר. הצל שם מחכה לשעת כושר.

הביוגרפיות הקצרות המצורפות לצילומים מלמדות על מעגל חיים שהושפע מנסיבות חברתיות וכלכליות והוביל לכך שהשימוש בסמים היה כמעט בלתי נמנע. לרוב, אנשים אלו מגיעים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך אך יחד עם זאת אין זו תופעה ייחודית לציבור זה גם במעגלים חברתיים של מעמדות סוציו-אקונומיים גבוהים יותר קיימת התופעה המסוכנת של שימוש לרעה בסמים.

מדינת ישראל מתקשה להתמודד עם התופעה.הדבר בא לידי ביטוי גם בעובדה שכפר הגמילה "זוהרים" שאנשיו מתועדים בפרויקט,נסגר לפני חודשים בודדים.

חיים ביטון הוא מנחה קבוצות מנהיגות סטודנטים מטעם "ממזרח שמש" בשדרות ובמכללת ספיר.

מתוך התערוכה:

שם פרטי: חנה.

שם משפחה: אביכזר.

שנת לידה: 1962.

מצב משפחתי: גרושה+3

גדלה בבית שמש, נקיה מסמים תשע וחצי שנים.

" כולם הרימו ידיים ממני, ותכל'ס גם אני הרמתי ידיים. לא ממש רציתי לטפל בעצמי.

אבל זה השתנה כשמהרווחה הגיעו אליי ורצו לקחת ממני את הילדה שלי למשפחה אומנה.

הרגשתי שעולמי חרב עליי.

ברווחה אמרו לי שאם אני רוצה שהילדה תישאר איתי אני חייבת להתנקות מהסמים.

השמירה על הניקיון מסמים הפכה למלחמה יומיומית כדי לשמור על הילדה, הצטרפתי למרכז יום לנשים אחרי שכבר ניסיתי כמה וכמה טיפולי גמילה שלא הצליחו, כל הזמן חשבתי על הילדה וידעתי שאסור לי להישבר. כבר לקחו לי ילד אחד שלי, לפני הרבה שנים.

עד היום אני מחכה לשמוע ממנו, לא יכולתי לסבול את המחשבה שייקחו ממני את גם את הילדה"