היד הנעלמה מסתירה את בני האדם- יאיר כהן צמח

לאחרונה אני נזכר די הרבה ביום סיום לימודי  לתואר הראשון בבית הספר לכלכלה באונ' ת"א. נזכר בנעימים וחושב … מה מאושרים חייו של בוגר אחד מהחוגים  לכלכלה בארצנו.הוא יוצא את שערי הפקולטה כשכל העולם פרוש לפניו, סדור וממוין על פי המודלים הכלכליים המתוחכמים והמעודכנים  ביותר. מודלים המבוססים על האידיאולוגיה המחודדת והברורה של אסכולת שיקגו-הניאו ליבראלית ומייסדה עטור התהילה (המוצדקת ) פרופ' מילטון פרידמן . כל בעיה כלכלית שתונח לפתחו של סטודנט זה מייד תענה בתשובה מנומקת ומבוססת ובד"כ גם במודל המתמטי המתאים…אינפלציה? מודל, חישוב, תשובה. חוסר בגורמי יצור?כנ"ל. עקומת לורנס ? תקציב לא מאוזן?  מדיניות פיסקלית? מדיניות מוניטרית ? לכל בעיה יש מודל ויש תשובה. זה ברור, אחרת הוא לא היה עובר בהצלחה את כל הדרישות לקבלת התואר. אבל אם תופנה אליו שאלה בנושאים כמו מדיניות סעד, צדק חברתי, זכויות חברתיות, זכויות העובד, שוויון, העסקה פוגענית, צדק חלוקתי (או משהו המדבר, רחמנא ליצלן, על חסד וצדקה) התשובה המידית תהיה במקרה הטוב, הפניה של השואל לחוג לעבודה סוציאלית (הרי שם לומדים על הנושאים האלו)  ובמקרה הסביר יותר, תמיהה על פשרן של המילים החדשות האלה, שדווקא נשמעות לו בעברית אבל הוא צריך לחפש במילון כדי להבין בדיוק מה פירושן…

מנסיוני,במשך שנות לימודי ובהמשך, בעבודתי המקצועית, אני יכול להעיד שמילים אלו נעצרות מחוץ לשערי בית הספר לכלכלה . השפה הניאו-ליבראלית השלטת בחוגים לכלכלה באוניברסיטאות בארץ לא מכירה את המושגים האלו!

התיאוריה הניאו-ליברלית החלה להתבסס בחצי השני של המאה העשרים  בבית הספר לכלכלה באונ' שיקאגו בהובלתו של הפרופסור היהודי זוכה פרס נובל- מילטון פרידמן(נפטר בשנת 2006) ותפסה מקום מרכזי ובלעדי בעיצוב המדיניות הכלכלית  בארה"ב ובאירופה המערבית עד היום. התיאוריה  דוגלת בשוק חופשי לגמרי ובהקטנת מעורבותה של הממשלה בכלכלה עד למינימום. התפיסה הזו מבוססת על ההנחה כי הן מטעמי יעילות והן מטעמי מוסר וצדק טבעי, על כל פרט במשק לפעול על מנת למקסם את רווחיו ובמקביל יש לצמצם ככל האפשר את מעורבות הממשלה בחיי הכלכלה; ועל כן יש להפריט נכסים ציבוריים, לקצץ בהוצאות הציבוריות, לצמצם את פעילות הרווחה, להפחית מסים לבעלי הכנסות גבוהות ולצמצם ביותר את תשלומי הקצבאות. על הממשלה להמנע מהתערבות בתחומים כמו חינוך, בריאות, סעד, פנסיה, תעסוקה , שכר מינימום, דיור לנצרכים וכדומה… התאוריה אומרת שהשוק ידע להתמודד עם כל בעיה שתתעורר.

ה'יד הנעלמה'  של השוק תפתור את בעיות האבטלה, העוני, אי השוויון בהכנסות, אגרסיביות תאגידית, שכר המינימום וכדומה… התערבות ממשלתית רק מפריעה. מנגנון 'היד הנעלמה'- מנגנון שוק נסתר ואמורפי, הוא המנגנון המרכזי היחיד המבטיח חירות ויעילות של כל הפרטים ושל המשק בכללותו וכמובן גם צמיחה והתעצמות כלכלית של המדינה. כל אחד צריך לדאוג לעצמו, "למקסם את רווחיו" ואז ההשפעה המצרפית של כל פרט ופרט  תביא את המשק בכללותו לשגשוג ולצמיחה.

וכך במשך שנים בולעים התלמידים בשקיקה את התורה הכלכלית הניאו-ליברלית והמודלים המבוססים עליה שאותם מלמדים בחוגים לכלכלה בארץ. בוגרי חוגים אלו פונים לתפקידים בתחומי הכלכלה והכספים גם במגזר הפרטי וגם במגזר הציבורי, עם השנים הופכים למובילים בענפי הבנקאות, הביטוח והפיננסים השונים וכמובן גם למנהלי וראשי תחומי הכספים והכלכלה במגזר הציבורי: " נערי האוצר".

אותם בוגרים טריים, שיוצאים משערי ביה"ס לכלכלה מבלי שעסקו בשנות לימודיהם אפילו באופן בסיסי בהיבטים החברתיים של התיאוריה הכלכלית, בתיאוריות כלכליות אלטרנטיביות ובהיבטים פרקטיים מעשיים בשטח של השפעות צעדים כלכליים שונים. שלא לדבר על נגיעה בנושאים של צדק חברתי, שוויון וערכים חברתיים יהודיים אחרים. אותם בוגרים שמאופיינים באחידות מדהימה בתפיסות הבסיס הכלכליות שלהם, אותם בוגרים שעקב הבלעדיות והדוגמטיות, התיאוריה הכלכלית הופכת אצלם מכלי לאידיאולוגיה, מגיעים להיות מקבלי ההחלטות ומתווי המדיניות לכל רוחב הכלכלה הישראלית ובדרגים הגבוהים ביותר.

מצב זה, שבו תורה יחידה נלמדת ומשמשת בסיס לאחידות אידיאולוגית ומחשבתית ודבקות שלעיתים הופכת לקנאות ממש, הוא מצב שבציבוריות הישראלית נראה מובן מאליו, כמו חוק טבע שאיננו נותנים עליו את הדעת מספיק, אם בכלל.

אך לא כך הדבר. אין כאן חוק טבע ואין תורה כלכלית שהיא מבחינת האמת היחידה שאין בילתה. בעולם המערבי הדמוקרטי ישנן תיאוריות כלכליות מודרניות שונות ולעיתים אף מנוגדות וישנם מודלים כלכליים שונים שעל פיהם מתווה השלטון את מדיניותו הכלכלית וקובע גורלות להמוני האזרחים ותושבי המדינה.

כדוגמה על קצה קצהו של המזלג, ניתן לקחת את השינוי הקריטי במדיניות המיסוי של מדינת ישראל בעשור האחרון: כדי לאפשר את צמיחת המשק והתאמתו לשינויים הגלובליים, המדינה ביצעה הפחתה חדה ביותר במיסוי חברות, במיסוי הכנסות מהון ובמיסוי הישיר על מדרגות ההכנסה הגבוהות. במקביל ביצעה העלאה דרמטית, כמעט בלתי נתפסת ולרוב נסתרת מן העין (אך לא מן הכיס) במיסוי על השכבות החלשות והנזקקות באמצעות הגדלת המיסוי העקיף והפחתת תשלומי הקצבאות.

במילים פשוטות: בטענה שצעדים אלו מגדילים את הצמיחה במשק, הופחתו המיסים על העשירים והועלו המיסים על העניים ואי השוויון גדל והתעצם, עד שהפכנו להיות המדינה שבה אי השוויון הוא הגדול ביותר לאחר ארצות הברית! -ובלשון ספר ויקרא :"כי ימוך אחיך", הגדל תגדיל את המיסים המוטלים עליו– אין מחלוקת על כך שמדיניות בכיוון של הפחתת המיסוי היתה נכונה ומועילה, אבל אם היו נלקחים בחשבון שיקולים חברתיים -ערכיים בהפניית המשק בכיוון זה, הצעדים הננקטים היו אחרים, כאלו שכוללים הפחתות מיסים מושכלות ובמקביל מסייעים לשכבות החלשות ודווקא מצמצמים את הפערים במשק וביחד עם זאת,עדיין מובילים לצמיחה  ולהתמודדות גלובלית ברמת המקרו .

נדמה לי, שאם רוצים  לאפשר קיום של דיון כלכלי רציני הנותן משקל ראוי גם למושגים של חסד וצדקה, צדק חברתי וערבות הדדית וערכים חברתיים יהודיים נוספים, אם רוצים להתמודד ברצינות עם בעיות העוני, חוסר השוויון,הפערים הגדלים ובעיות יסוד חברתיות דומות.אם באמת רוצים  להביא לשינוי חברתי משמעותי, חובה להתיחס גם לשאלה עקרונית וחשובה זו- מה התורה שלומדים האנשים שאמורים להתמודד עם הבעיות הללו ולהיות חלק מהפתרון שלהם?  בתי הספר לכלכלה יכולים להיות  יותר פלורליסטים ופחות מונוליטים ולתת משקל גדול הרבה יותר לתיאוריות כלכליות המשתלבות בתפיסות מודרניות של מדינת רווחה (כדוגמת מדינות סקנדיביה ומדינות מרכז אירופה נוספות) בלתי אפשרי לשנות את הרטוריקה הכלכלית השלטת כיום- רטוריקה  של מקסום רווחים, הפרטה,הקטנת מעורבות ממשלתית, לרטוריקה של רווחה, שוויון וצדק , מבלי להטמיע שינויים אלו בבתיה"ס לכלכלה בארץ. שינוי כזה יהיה אפשרי אם היד הנעלמה תפנה מעט מקום ותפסיק להסתיר לסטודנטים לכלכלה את בני האדם  שמאחורי המודלים הכלכליים.

יאיר כהן צמח,בוגר תוכנית העמיתים "הרחבת השורות" של ממזרח שמש,רואה חשבון .בוגר החוגים לכלכלה ולראיית חשבון באוניברסיטת תל אביב.