גיור שלא לשם שמיים? מתלמוד בבלי, לרב עוזיאל ועד לח"כ חיים אמסלם.

ההלכה היהודית מגדירה כ'יהודי' רק מי שנולד לאם יהודייה או מי שעבר גיור כהלכה. כדי להתגייר צריך הגר לקבל את האמונה באל אחד, ללמוד הלכות ומנהגים יהודיים ולעבור מבחן, לטבול במקווה, וגברים צריכים לעבור גם ברית מילה. מהם המניעים שהובילו אנשים במהלך הדורות לעבור תהליך קשה זה של כניסה ליהדות? ומ ה קורה היום במציאות הישראלית המורכבת? גיור בין הלכה למציאות.

"כל המתגייר לשום אישה, לשום אהבה, לשום יראה, אינו גר" (מסכת גרים פרק א הלכה א, ג)  ממסכת גרים אנו למדים כי 'גר צדק' הוא רק מי שמניעיו הם 'לשם שמים' – כלומר, מי שהכיר בלבו באמונה היהודית ורוצה להפוך ליהודי ללא אינטרס נוסף. לכן גיור שנועד לאפשר נישואין ליהודי/ה, או גיור שנובע מתוך פחד – אין לו תוקף הלכתי לפי המשנה. מנגד, עיון  תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין (פרק ד, דף סה, טור ב), אנו למדים כי כבר בתלמוד הייתה מחלוקת בסוגיה זו, והיו שהכשירו גיור גם מטעמים אחרים….

"המתגייר לשם אהבה וכן איש מפני אישה וכן אישה מפני איש וכן גירי שולחן מלכים וכן גירי אריות וכן גירי מרדכי ואסתר – אין מקבלין אותן. רב אמר: "הלכה – גרים הן, ואין דוחין אותן כדרך שדוחין את הגרים תחילה, אבל מקבלין אותן וצריכין קירוב פנים שמא גיירו לשם."

הופעת האמנציפציה באירופה במאה התשע-עשרה יצרה מציאות חדשה, של נישואין אזרחיים שאינם תחת חסותה של הכנסייה. במציאות זו גויים יכלו להינשא ליהודים בנישואין אזרחיים, מה שהציב בפני הפוסקים ביתר שאת את השאלה: האם מותר לגייר בן זוג נוכרי כדי שיוכל לשאת יהודייה (ולהפך)? כל פסיקה הלכתית נשאה בחוּבּה מחיר כבד: מחד, פסיקה המתירה גיור לצורך נישואין תפורר את גבולות החברה היהודית ותגרום ליהודים להשתדך ביתר קלות עם גויים, ושורת המתגיירים שלא לשם שמים תורחב. מנגד, פסיקה כזאת יכולה למנוע התבוללות ואיבוד יהודים שבכל זאת נישאו לגויים. הגיור ישיב את המתבולל לחיק היהדות, ואלמלא כן הוא וזרעו אחריו יאבדו לנצח.

נתבונן בתשובתו של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, שהיה הרב הראשי הספרדי של ישראל משנת 1939 ועד פטירתו בשנת 1953. הרב נשאל האם מותר לגייר גוי שהתאהב ביהודייה ורוצה להינשא לה. על אף המחלוקת שראינו בגמרא בנושא זה, הדעה ההלכתית הרווחת היא כי אין לתת תוקף לגיור במקרה זה.

בניגוד לדעה המקובלת, מביע הרב עוזיאל עמדה נועזת שלפיה ראוי ונכון לגייר את הגוי שנישא ליהודייה מכמה נימוקים:

בראש ובראשונה, קובע הרב, בדומה לדעתו של רב בתלמוד הירושלמי, כי "…אם יש כוונה לשם תועלת יחד עם כוונה לשם שמים, מקבלים אותו. והיינו משום שאנו אומרים שכוונה לשם שמים היא הגוברת והמכרעת והאחרת מתבטלת בפניה". הרב מניח כי ההצטרפות לחיק היהדות תעורר את הגר בסופו של דבר לאהוב אותה ולרצות להשתייך אליה באופן עמוק. נוסף על כך, גם אם המניע לגיור הוא רצון להינשא ליהודי/ה, ההנחה היא כי קיים גם רצון להשתייך ליהדות, וזאת משום שלאורך הדורות העם היהודי ידע סבל ואפליה וכן משום שהוא מבין את המחויבויות הרבות שלו כיהודי ואת האחריות הגדולה שהוא מקבל על מעשיו ואם הוא מוכן בכל זאת לקשור עמו את גורלו כנראה שיש לו גם מניע "לשם שמים".

בתשובת הרב עולים כמה עקרונות חשובים בפסיקת הלכה:

א. מוטב שיאכל רוטב ולא שומן עצמו – לעתים עדיף שאדם יעבור על האיסור הקל ולא לגרום לחטא חמור יותר.

ב. עת לעשות לה' הפרו תורתך – עיקרון הלכתי המבוסס על פסוק מתהלים קי"ט, ולפיו לעתים החיים מכתיבים מציאות מיוחדת במינה, שבה מותר ואף רצוי להפר "חוקים דתיים" כדי לעשות למען ה'.

ג. הלעיטהו לרשע וימות – לא גורמים לרשע לעבור עברות נוספות שיכשילו אותו.

השו"ת ממחיש את המפגש המתמיד בין ההלכה הנוקשה לבין החיים המורכבים, ואת דרך התמודדותו של הרב עוזיאל עם מפגש זה. הרב עוזיאל עושה שימוש אמיץ וחדשני בכלים ההלכתיים של המסורת היהודית כדי לפסוק פסיקה התואמת את צורכי הזמן והמקום, ובוחנת שיקולים של מחיר מול מחיר ללא מורא. דבר זה נובע ממסורת הפסיקה של חכמי ארצות האסלאם, המאופיינת בגמישות הלכתית ובראייה מורכבת של המציאות.

סוגיית הגיור עומדת במרכז הדיון הציבורי בחברה הישראלית. בויכוח הנוקב המתקיים היום מסביב לשאלת הגיור עולות טענות המפקפקות בתהליך גיור שנעשה על ידי המוסדות המדינה.

אחת הדמויות שקולה נשמע בויכוח על הגיור הוא הרב ח"כ חיים אמסלם, אשר פירסם שני ספרים עבי כרס בנושא על מנת להראות את המסורת הרצופה של קהילות ישראל בעניין הגיור.

במסגרת תוכנית מרח"ב למנהיגות רבנית חברתית של "ממזרח שמש", נפגשו הרבנים העמיתים בתוכנית עם הרב אמסלם בהרצאה שחשפה את עקרי שיטתו בנושא הגיור.

הרב אמסלם הציג מציאות של החברה הישראלית כיום: "ההתבוללות", כלומר נשואי תערובת בין יהודים לבין ישראלים שאינם יהודים מעלה את סכנת ההפרדה בין יהודים כעם ויהודים כדת. לדעתו, מהלך זה יגרום בעקיפין לריחוק של העם מהעולם היהודי- הלכתי, מכיוון שיראה בו אחראי לחוסר יכולת לפתור את בעיית הגיור בישראל ובהמשך דרך תופעות אחרות של ניכור ליהדות ןלקרע של ממש בתוך עם ישראל. הוא סיים בכך שאין ספק שיש מקום לחפש דרך להכניס תחת כנפי השכינה את אותם העולים אשר שייכים ל"זרע ישראל", כדברי רבותינו, ויש להם אבא או סבא יהודי.

דברים אלה הינם רק חלק מהשיקולים שהובילו את הרב אמסלם להביא את מסורת הפסיקה שהיתה נהוגה ברבנות הראשית לישראל מימי היווסדה וכן שהתנהלה בקהילות ישראל בעבר. בהרצאתו בבית מדרש לרבנים של ממזרח שמש פרס הרב אמסלם את היסודות הללו, והתפתח דיון מעניין עם הרבנים שלא תמיד הסכימו עם דברי הרב אמסלם, אך דבריו חייבו אותם להתמודד עם הבעיות הללו, והציבו בפני הלומדים אתגר לימודי ומוסרי שליווה איתם גם לאחר תום ההרצאה.