אסתר המלכה: כוכבת ריאלטי- מירית חייבי ברק

כשהייתי ילדה, עוד לפני שילדים התחפשו בתחפושות של דמויות מה"אח הגדול", אחת התחפושות הכי פופולארית היתה של אסתר המלכה: שמלה לבנה, מלמלה, כתר על הראש ושרביט.

כשגדלתי משהו בדמות הנוצצת של אסתר החל להיסדק, תהיתי על הפסיביות שלה, כעסתי על המודל הנשי הכל כך כנוע שהיא מייצגת עבורי ובטח שלא הבנתי מה יש בה, בהדסה, שראוי למגילה להיקרא על שמה.

אודה ואתוודה, עדיין קשה לי איתה, עם אסתר. הייתי מעדיפה לצייר אותה היום יותר כפוקהונטס, לוחמת חופש אמיצה, מאשר על הדמות עליה חונכתי: מלכה יפה, עדינה וצייתנית. אך התבוננות מעמיקה יותר במגילה מגלה לי כי אסתר מלמדת אותנו שיעור חשוב בסולידריות וזהות.

סיפור המגילה כמו ב"כוכב נולד" או "הרווק" מתחיל כמו בכל תוכנית ריאליטי טובה. ההפקה מפרסמת קריאה לנשים צעירות ויפות להגיש את מועמדותן לתפקיד המלכה הבאה של הממלכה וזו שתעבור בהצלחה את כל המבחנים, תזכה בתואר הנכסף: "וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי-הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו  יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת טוֹבוֹת מַרְאֶה. וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל-מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-נַעֲרָה-בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים אֶל-יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים וְנָתוֹן תַּמְרֻקֵיהֶן. וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ תִּמְלֹךְ תַּחַת וַשְׁתִּי וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ כֵּן" (אסתר, ב, ב-ד)

אל האודישנים מגיעה גם אסתר, נערה יהודיה יתומה בליווי הדוד מרדכי, אשר פרש עליה את חסותו, עליה אנחנו לא יודעים הרבה מלבד העובדה שהיא יהודיה, באשר למרדכי, הכתוב מדגיש שמדובר באדם בעל אילן יוחסין מכובד המקושר עד לשאול המלך: "מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ אִישׁ יְמִינִי" (אסתר, ב, ה)

אלא שבשונה מתוכניות הריאליטי בימינו, בהן סיפור עסיסי על ילדות פריפריאלית, אב קשה יום או שייכות למיעוט, רק תורמות למסחטת הדמעות של כרישי הטלוויזיה בדרך לעוד רייטינג (עיין ערך: נינט-כוכב נולד, מישל כהן- בית ספר למוסיקה), אסתר מבינה מהר מאוד בעצת מרדכי שכדאי לה להסתיר לחלוטין את העובדה שהיא יהודיה: "לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ  כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד" (אסתר,ב,י). כמו אמג'ד (עבודה ערבית) שנכנס לבית האח הגדול, היא מתבקשת לאמץ לעצמה זהות אחרת, להתחפש.

עד פרק ד', העלילה מתנהלת פחות או יותר כצפוי. אסתר זוכה במקום הראשון והופכת בין לילה מיתומה למלכת הודו ועד כוש: זהב, משרתים, שפע, כבוד וכל טוב. עד אז אנחנו לא שומעים את קולה של אסתר ולו פעם אחת. כל הפעלים המיוחסים לה הינם פסיביים. היא נלקחת, נמסרת, מולבשת, נבחרת.לכודה בידי אלו שהביאו לגדולתה.

לאחר גזירתו של אחשוורוש, להשמיד להרוג ולאבד, את כל היהודים. מרדכי מחליט שאין ברירה ומתחיל להשתמש בקשרים היהודיים שבארמון. הוא מגיע אל שער המלך, לבוש בשק ובגדי אבלות. כשאסתר שומעת על כך היא "מתחלחלת", כלשון הכתוב. ביטוי קצת מוזר שמופיע רק פעם אחת בתנ"ך כולו, מה זאת אומרת מתחלחלת?! מופתעת? נעצבת? נגעלת? לא. היא "מתחלחלת".

בסרט "מחוננות" של הבימאית יוכי דדון המתאר את המחזור הראשון של ילדי הפריפריה שסומנו כ"מחוננים" ונשלפו מבתיהם אל פנימיית "בויאר" הירושלמית, מתארת חנה אזולאי- הספרי, בוגרת הפנימיה, את התחושה שהרגישה בתור נערה כשאמא שלה הגיעה לבקר אותה בהפתעה, עם המטפחת, הסלים והעגה המרוקאית: "חשכו עיני…קפתי.. רצתי.. דחפתי אותה לכל צחוקם של הילדים…ושאלתי, אמא מה את עושה פה?!"

חנה אזולאי הספרי מתארת מצב שבו אמא שלה שמגיעה במפתיע לפנימיה, מערערת את עולמה, מזכירה לה בעל כורחה מאיפה היא באה. אולי גם אסתר, לא רוצה שיזכירו לה את עברה, אולי ממקום מושבה כמלכה, כבר לא כ"כ נוח לה עם הדוד היהודי הלבוש בשקים, זה לא מסתדר טוב עם השמלת קטיפה מזהב . היא מתחלחלת. מרדכי מבקש ממנה להתערב למען עמה והיא מתחילה לגמגם: "אה, תראה, תשמע, אני לא יכולה, אחשורוש לא קרא לי כבר חודש, אתה יודע מה קורה למי שמגיע לאחשוורוש בלי הזמנה?!"  או בקיצור- כל כך נחמד לי בתוך כל היופי הזה, אתה מה זה מפריע. תפסיק לעורר מהומות ותוריד את השק הזה מהראש  "וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת-מָרְדֳּכַי וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו וְלֹא קִבֵּל" (אסתר ד,ד).

אבל בניינו, אני מבינה אותה. הבחורה הפכה מיתומה אלמונית, למלכה. ולא סתם מלכה. מהודו ועד כוש. הצליח לה. אז למה היא צריכה להזדהות עכשיו עם המיעוט היהודי הנרדף? והיא בכלל יתומה. זה לא שיש לה משפחה לדאוג לה. תנו לה לצאת לדרך חדשה ועזבו אותה בשקט.

כל קאסם שנופל בשדרות, מירי בוהדנה נדרשת להגיב. כל מפעל שנסגר בקרית גת, נינט צריכה להפגין הזדהות. למה? האם אנחנו מחויבים לכל חלקיק בזהות שלנו? אי אפשר לעשות delete  על מרכיב זהותי מסוים ולהמשיך הלאה? חייבים כל הזמן להסתובב עם כל החבילה על הגב???

אבל מרדכי לא מוותר והוא אומר לה כמה מילים שעושות בה, באסתר, מהפך של ממש:

" אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים. כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם-לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת." (אסתר,ד,יג-יד).

You can run but you can never hide, את יכולה לנסות לשכוח את השיוך הלאומי שלך, לברוח אל כס המלכות, הדשן והשופע, אבל יהודיה תמיד תישארי. ולא עוד- יש לך תפקיד, הגעת לכאן למעלה כדי לשנות.

כנראה שמרדכי ידע מה להגיד, כי מאותו הרגע, מתגלה אסתר שלא הכרנו עד אז:

היא אקטיבית, דומיננטית, מקבלת החלטות: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי" (אסתר,ד,טז). פתאום מנערה כנועה העושה את דבר דודה …, הכתוב מציין: "וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר" (אסתר,ד,יז)

אסתר אומרת על החיים ועל המוות, נחשפת בפני אחשוורוש ולוקחת על עצמה את תפקיד השליחה של עמה. סוף טוב הכל טוב- אחשוורוש, שבוי בקסמה של מלכתו היפה, נענה לבקשתה. יהודיה או לא. העיקר יפה.

אני לא יודעת אם נוח לי עם "מוסר ההשכל" פה. האם גם אחרי 20 שנה של חיים בתל אביב עדיין נמשיך לנופף לנינט בילדותה בקרית גת? האם חגית יאסו, הכוכבת הנולדת המכהנת, חייבת להיות שליחתם הנאמנה של יהודי אתיופיה או העיר שדרות? האם היא לא יכולה להיות סתם זמרת?

ואולי לא סתם, דווקא בפורים מופיע אלמנט התחפושת והמסכות. גם בחיי היום יום, אנחנו בוחרים הרבה פעמים להתחפש ולשים מסיכה בהתאם לקודים תרבותיים וחברתיים: להיות פחות נשית, לטשטש את הח' והע', להצניע שיוך עדתי מסויים.

אסתר, דווקא בשעה שהכי היינו מצפים שלא תוותר על התחפושת, בוחרת להסיר מעליה את המסכה ולהפגין סולידריות כלפי המקום אליו היא שייכת.

ועל כך מבחינתי היא בהחלט ראויה לתחפושת.