איראנים- אנחנו אוהבים אתכם או לא?-יאיר כהן צמח

שמתם לב איזה סיפור אהבה הולך פה ברשת ביומיים האחרונים? שמתם לב?
אוהב את האיראנים,או לא אוהב אותם? בעד הפרסים או נגדם?
ואני, לי אין בכלל התלבטות.ברור שאני אוהב את הפרסים.פשוט בגלל שאני אוהב את אבא ואת אמא שלי.ואת סבא וסבתא שלי.
אבא שלי,הוא פנסיונר.הוא אומנם לא מקבל שום פנסיה משום מקום אבל הוא כבר לא עובד-פרש לגמלאות . וכשהוא עבד,הוא עבד קשה מאד.מאז שעלה בגיל 14 משיראז באיראן לארץ ב 1952, הוא עבד לפרנסתו.
בילדותי, ואני זוכר זאת היטב, הוא עבד בשלוש משרות.יוצא מהבית בשעה ארבע בבוקר למשרה הראשונה וחוזר בשעה שמונה מהמשרה השלישית שלו.מה זה משרה? עבודת כפיים קשה מאד כפול 3 .
יש לו ארבעה ילדים קטנים לפרנס.אז מה יעשה ? ילך להפגין? לא. אז הוא הלך לעבוד.
היה חוזר בשמונה בלילה תשוש וגמור. מתקלח, אוכל, ואחרי שמתפלל ערבית יחיד, היה נח קצת. שם קסטה של מוזיקה שהוא אוהב ומקשיב ביחד עם אמא שלי.ולצלילים האלו של המוזיקה הפרסית היפה הזו אני הייתי כבר נרדם.
אחרי שקבלתי את הנשיקות והחיבוקים מאבא, הסלסולים של גולפא ואיראג' והיידה- הזמרים הפרסים האהובים על אבי-היו מלווים אותי לשינה.
אלו הזכרונות היפים מהלילות שבהם הייתי רואה לכמה דקות את אבי אחרי ימי העבודה הארוכים שלו. הזכרונות המתוקים, המחממים והמחבקים חיבוק חזק מידיו המחוספסות מעבודה קשה של אבי, חיבוק עם הסלסולים של איראג' וגולפא ברקע….ועם סיפורי הגעגועים של אבי האהוב לשיראז העיר היפה שבה נולד,למוזיקה שלה, לגנים שלה, לרחובות שלה…
אז מה ? אפשר שלא לאהוב את הפרסים עם זכרונות כאלו ?
בטח שאוהב אותם! אוהב את האנשים,את שירים,את הטעמים,את המוזיקה,את הסלסולים,את השפה….אוהב את אבא ואמא שלי.