פסח בפתח ואני במתח- מירית חייבי-ברק
פסח בפתח ואני במתח. כל שנה אחרי שחגיגות פורים נגמרות, אט עוברים הימים והלילות שלי מתחילים להיות טרודים במחשבות וקצרים בשעות שינה: איפה שמתי את הכלים של פסח? מה אני אעשה עם סכו"ם בשרי? אכשיר? אפשר להכשיר? אקנה פשוט חדש? ומה עם התנור? והמקרר? והשולחן ליד הכיור? הוא מעץ? אפשר להכשיר עץ?
בקורס בפסיכופתולוגיה בשנה ב' של התואר הראשון, עת עסקנו בהפרעות נפש שונות, המרצה אמרה לנו בתחילת הקורס לא להיבהל, כי כל אחד מאיתנו ימצא בעצמו קצת מאיזו הפרעה. אני מצאתי את עצמי באובססיביות, יש לי נטייה, קלה, מודה.
כך שפסח מתיישב בול עם האובססיה הקטנה שלי וטורד את מוחי ואת עצביי. חג השחרור והחופש הופך אצלי לחג העבדות, נייר הכסף, האקונומיקה והמון ניילון שקוף. מה שאפשר לכסות מכסים. ואם אפשר לכסות את כל הבית ולשים עליו פתק "חמץ"- הרי זה משובח.
בשנה בעברה במסגרת השיטוטים שלי באתרי ההלכה האינטרנטיים כדי לענות לשאלה אם ואיך מכשירים מקציף ביצים מפלסטיק (?!) נתקלתי באמירה הנ"ל: "לכתחילה עדיף לא להשתמש בתנור לפסח".
עוד דבר תורה שנתקלתי בו אומר את הדברים הבאים:"ועל כן נהגו נשות ישראל 'להשתגע' על הניקיונות לקראת הפסח, ולהראות בזה שכבוד שמיים יקר בעיניהן יותר מהכול, שאף כי לעיתים משתגעים אחר הבלי עולם הזה, אולם אחרי מצוותיו יתברך משתגעים יותר. ועל כן מחבב הקב"ה את הטורחים טרחות יתירות לקראת חג הפסח".
ככה התחילו מחשבות מסוג אחר להעסיק את לילותי: מה בדיוק עשו סבא וסבתא שלי עליהם השלום בפסח? קנו תנור חדש? הגדילו לעשות ובנו מטבחון עבור חג המצות והחירות? אולי נסעו לנופש לכל החג באיזה קיבוץ ירוק וגלילי ונעלו את הבית על כל חמציו?
כנראה שלא.
מבלי להיכנס לויכוח הלכתי, קשה לי שלא לתהות: למה אנחנו חושבים שככל שנחמיר נהיה יותר קרובים לבורא עולם והוא יאהב אותנו יותר? לכסות את עצמי ברדיד ושאל, לקנות אך ורק את האוכל שיש עליו את החותמת הנכונה ולא חלילה חותמת של רב אחר, לבנות מטבח מיוחד לפסח, וכל המרבה הרי זה משובח?! האמנם?!
מה קרה ל"כל המוסיף גורע"?
להחמיר זה מאוד מפתה, ככה אנחנו מרגישים צדיקים, מיוחדים, שונים מכל השאר, מהדרין.
אבל החמרה גם מפצה על שטחיות, על חוסר עומק.
להחמיר זה קל, יותר קשה להקל.
הכי קל להתעסק בנקיון סיזיפי של הפינה הכי שכוחת אל בבית, יותר קשה להתעסק בניקיון סיזיפי של הפינה הכי שכוחת אל בלב שלנו.
אז לפני שפסח יהפוך לחג לעשירים בלבד (לאלו שיכולים להרשות לעצמם לקנות תנור חדש) ולפני שפסח יהפוך לחג של סגפנות (לאכול מצות עם שקית, שמא הזיעה מהידיים תהפוך את המצה לחמץ- אמיתי!)
בואו נזכור שפסח זה גם חג החירות ובמקום לקדם את "השגעון" בואו נקדש את השפיות, היכולת להבחין בין עיקר לטפל, האיזון והשמחה על כך שאנחנו לא עבדים יותר, לא לפרעה במצרים ולא להחמרות מיותרות.
לא קשור לפסח אבל ברוח הדברים- אני מצרפת את הסרטון הבא- חומר למחשבה
חג שמח.