מוטי ישראל
שלום רב…
שמי מוטי ישראל בן 41 והנני מנהל אזור צפון בממזרח שמש – כל ישראל חברים ומנחה את קבוצת נטועים אשר במגדל העמק.
גדלתי בטירת הכרמל , עד גיל 12 ולאחר מכן עברתי , יחד עם משפחתי , לכרמל שבחיפה מכיוון שהבית שבו גדלתי בטירת הכרמל לא היה ראוי עוד למגורים והיה מיועד להריסה.
למדתי עד כיתה ה' בבית ספר ממלכתי – דתי בטירת הכרמל ולאחר מכן , עד סוף כיתה ו' , בבית ספר בחיפה.
בכיתה ז' ,כשעברנו להתגורר בכרמל שבחיפה , התחלתי ללמוד בבית הספר אליאנס – כל ישראל חברים (שזה בעצם סוג של סגירת מעגל בשבילי).
הנני מגיע ממשפחה דתיה שבה אבי היה שליח ציבור בשלושה בתי כנסת , בתחילה בבית הכנסת בטירת הכרמל ולאחר מכן בשני בתי כנסת בכרמל שבניהם שילב מידי שבת. זכור לי לטוב שכל אדם מבאי בתי הכנסת שאבי היה שייך אליהם , כשהיה פוגש אותי , היה מזכיר לי את קולו הנפלא של אבי ועד כמה הוא נהנה להגיע מידי שבת ולשמוע אותו.
מגדיר את עצמי כמסורתי – חילוני.
הסיפור היהודי שלי : אמי , תבדל"א , עבדה בבית חולים כרמל במשך עשרות שנים. בכל יום שהייתה חוזרת מעבודתה , בשעות הצהריים , הייתה מכריחה אותי לישון צהריים יחד איתה…. אני כל הזמן התנגדתי מכיוון שהרצון שלי היה לצאת ולשחק כדורגל עם חבריי. התנגדויותיי , בכל יום ויום , לא עזרו כלל וכלל… אמי הייתה "סוחבת אותי" למיטה ובכל פעם ופעם , רגע לפני השינה הייתה מלמדת אותי פתגם חכם בשפה העירקית… מכיוון שכך כיום אני יודע עשרות פתגמים בשפה זו.
האנקדוטה בסיפור זה שבכל יום ויום הייתי עושה עצמי נרדם , מוודא שאמי נרדמה וברגע שהייתי בטוח בכך , הייתי , בזהירות רבה , קם ובורח החוצה דרך חלון הסורגים שבחדרה (מכיוון שאמי נעלה את דלת הבית והחביאה את המפתח על מנת שלא אצא). רק לימים , לאחר שהתחלתי לעבוד בממזרח שמש , הבנתי שאמי בעצם רצתה לשמר את זהותה ולהנחילה גם לילדיה.
יהדות חברתית מבחינתי היא נתינה לאחר (קודם כל נתינה) וקבלה את האחר. מאוד מאמין בחיים האלה ומאמין שגלגל חוזר בעולם , פעם אנחנו למעלה ופעם אנחנו למטה , ומכיוון שכך האדם שנמצא "למטה" מבחינתי הוא האדם החשוב ביותר.
מסורת שנשתמרה במשפחתי היא סדר פסח עם עשרות בני המשפחה עד השעות הקטנות של הלילה. זכור לי לטוב שלמרות ביתי הרעוע , שהתגוררנו בו בטירת הכרמל בעבר , הייתה שם מרפסת בכניסה לבית ושם קיימנו את ליל הסדר כשכל בני המשפחה , ללא יוצא מן הכלל , שותפים לערב זה , כולם קוראים בהגדה ולאחר שני השירים האחרונים בהגדה (אחד מי יודע? וחד גדיא) המשכנו בשירה ובשמחה עוד שעות ארוכות. יאמר לזכותם של הוריי שגם כיום , למרות גילם המופלג , הם לא מוותרים על איחוד המשפחה בערב זה.
הגעתי לממזרח שמש בעקבות חברה שיצרה איתי קשר לפני כשש שנים ואמרה שישנו ארגון שמאגד קבוצה שתטוס , לאחר מספר מפגשים , להיפגש עם קהילות יהודיות בעולם. חברתי טענה שהטיסות בחינם! ברגע ששמעתי שהטיסות בחינם אמרתי לה שלא משנה לי מי ומה עושה הארגון הזה אני מאוד מעוניין להצטרף… לאחר מספר מפגשים טסנו כמשלחת לארה"ב ולהונגריה…
נוהג אני לספר שהגעתי לממזרח שמש בעקבות הטיסות החינמיות ונשארתי בגלל האהבה לארגון והחיבור לרעיון. בממזרח שמש מצאתי את הבית שלי…. או בעצם נכון יותר להגיד שחזרתי אל הבית שלי.