העמדה המסורתית מנוגדת לעמדה הקרטזיאנית – מאיר בוזגלו
מאיר בוזגלו, "המסורתי", בתוך: אוהד נחתומי (ע.), רב-תרבותיות במבחן הישראליות, הוצ' מאגנס, ירושלים תשס"ג, עמ' 153-162.
המסורתי מוותר על האפשרות להגדיר את עצמו בהצהרה על תיאוריה שהוא נאמן לה. הוא לא רואה כל ערך בחשיפה של תיאוריה כזאת. ולא משום שאין הוא עשוי להתייסר בבעיות אמונה או להיקלע למשבר ערכים; אלא מפני שהחיים שלו נעים בדרך אחרת מחייהם של חבריו, הרואים בהגדרה עקבית של עמדתם אידיאל שאין להימנע ממנו.
מה שמאפשר את העמדה הזאת ניתן להגדרה לאור השוואה עם העמדה הקרטזיאנית, שנפוצה יותר במערב מאשר במזרח. לפי ההעמדה הקרטזיאנית האידיאל של האדם קשור בשני מונחים: חירות ותבונה. בהקשר הזה הוא מקנה משמעות לביטויים כגון "להגדיר את עצמו", "לעצב את עצמו" ו"לכונן את עצמו". על האדם לעמוד באחד השלבים של חייו מול כל הגורמים שהשפיעו עליו, למשל מול החינוך של מוריו, שבהם לא בחר, ולהתחיל בבדק בית. עליו לבחון כל אמונה ואמונה, גם את האמונות שנראות לו הוודאיות ביותר, ורק אחרי שבחן כל אחת מהן הוא יאמץ את אלה שעמדו במבחן. דבר דומה עליו לעשות גם ביחס לערכים שבחר: רק אם יבחן בחינה מדוקדקת את הערכים האלה ויוודא שלא חדרו אליהם הטיות אתנוצנטריות, יוכל להיות נאור. בלא בחינה ביקורתית זו הוא חי בחטא הגדול ביותר שאפשר להעלות על הדעת בחברה זו: דוגמטיות ואיבוד האוטונומיה שלו.
המסורתי מוותר במודע על יחס זה לחייו ולעולם. הוא רואה בעצמו חוליה אחת בשרשרת שבה נמצא גם עולמם של הוריו. הדבק המחזיק חוליה זו אינו הביטחון שהוריו מחזיקים בתיאוריה הטובה ביותר, אלא נאמנותו למה שמסרו לו הוריו.