ישנם תחומים אישיים בהם "דעת תורה" אינה קובעת – אסתר שקלים

אסתר שקלים

אני יהודיה דתית מסורתית מזרחית. גדלתי בבית מסורתי מזרחי טיפוסי. ינקתי את האמונה התמימה באלוקים יחד עם חלב אימי. הורי שעלו מאיראן חינכו אותי ליהדות מתונה, פתוחה וסובלנית הזורמת עם החיים. השייכות והמחויבות שלי ליהדות ולעם ישראל נובעות קודם כל מההרגשה העמוקה שאני חוליה בשלשלת הדורות ומהכבוד, הנאמנות והאהבה הרבה שאני רוחשת להורי ולאבות אבותיי באיספהן, ורשה וקזבלנקה, ששמרו בקנאות על אמונתם למרות ההשפלות והגזירות הקשות שהיו מנת חלקם.

אני חשה זיקה וקשר לכל יהודי באשר הוא יהודי ואחריות לכלל ישראל. אני מאמינה שמידת קירבתו של יהודי לקב"ה אינה נמדדת לפי מספר השעות שהוא שומר (או לא שומר) בין בשר לחלב. בכל פעם שאני שומעת על מישהי ש"התחזקה", מסתבר לי שאותה אחת מקפידה מעתה יותר על כיסוי ראש, שרווליה התארכו, והיא אוכלת רק בד"צ.. מעולם לא שמעתי לצערי את המונח "התחזקות" בהקשר למידת מתן הצדקה, עזרה לחולים או שמירת הפה מלשון הרע.

איני חושבת שלחרדי יש מעלה רוחנית יתירה על זו של החילוני, המסורתי או הדתי. יש לי חברים מכל הזרמים ונוכחתי לדעת שיש כאלו המדקדקים על חוט השערה בהלכות השבת – אך אין בהם יראת שמיים כלל, ולעומתם כאלו האוכלים ושותים ביום הכיפורים ומקדישים מזמנם וממונם לזקנים וחולים, יתומים ואלמנות – מי מהם יהודי טוב יותר? אני מאמינה כי "האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב".

אני אישה דתית מסורתית השומרת את המצוות בין האדם למקום לפי ההלכה דבית הלל, ומחמירה יותר במצוות שבין אדם לחברו. איני מהססת להתייעץ עם רבנים (מתונים) בענייני הלכה, אך יש לדעתי נושאים אישיים שבהם אין "דעת תורה" קובעת, ולפיכך לא עולה על דעתי לשאול רב באיזה מקצוע לבחור או עם מי להתחתן.

חשוב לי מאוד לקרב אנשים ליהדות ולמסורת ישראל וכשאני מזמינה לביתי חילוניים בשבת ובמועד, לעולם לא אשאל אותם אם יגיעו אליי ברגל או ברכב.

אני יהודיה, ציונית וישראלית בכל רמ"ח איברי ומאמינה כי אדני היהדות ושורשיו של עם ישראל מבוססים על "ואהבת לרעך כמוך " ועל "כל ישראל ערבים זה לזה".