מובנים שונים למושג "מסורתי" – מאיר בוזגלו
מאיר בוזגלו, "מזרחיות, מסורת, כור היתוך: לקראת נראטיב אחר"
המסורתיות האשכנזית נתפרדה לחילוניות, לחרדיות ולרפורמה וקונסרבטיביות. מעברים אל הם ללא ספק פרשיות וציוני דרך בהתהוות העולם היהודי. השינויים שעברה המסורתיות של יוצאי ארצות האסלאם הם ממין שונה. לא רק הקונטקסט המוסלמי-ערבי ולא רק אופן הפגישה עם החיים המודרניים היו ממין שונה, אלא שאלה מתנהלים באווירה שונה לחלוטין. חלק מהותי מאווירה זו הם התוצרים של המסורתיות האשכנזית: המזרחי עומד מול החילון, האורתודוקסיה מול הרפורמה – מה שלא היה בהישג ידה של המסורתיות האשכנזית שייצרה אותם. עבור המסורתי המזרחי בישראל האווירה שונה עוד יותר, כן בעייתיות זו מתנהלת כאשר הוא במדינה ריבונית… הבדל זה גם רלוונטי למעבר מן המסורת הטרום-מודרנית של אבותיו למסורת המודרנית שלו היום.
יש להבחין, אפוא, בין שני סוגי מסורת. לראשון אפשר לקרוא המסורתיות הטרום-מודרנית, והיא המסורתיות שאפיינה את המזרחים במאות השנים שחיו בארצותיהם. המסורתיות השנייה אפשר לקרוא לה המסורתיות המודרנית (!). עד כמה שמדובר ביהודי המזרחי המסורתי של ימינו אין לראות במסורתיות זו שלב בהיסטוריה שלו אלא להיפך, יש לראות את עצם המסורתיות כמתפתחת ומשתנה עם הזמן ולפתח את מה שאפשר לקרוא לו ההיסטוריה של המסורתיות.
מאיר בוזגלו, "אידיאולוגיות חינוכיות – נקודות המבט המזרחיות"
ההנהרה הפילוסופית של הביטוי "אני מסורתי" מחייבת את ההבחנה בין מושג המסורת כפי שהוא רווח בקרב סוציולוגים, אנשי חינוך ועיתונאים לבין מושג המסורת אחר הנידון כאן. בשימוש הסוציולוגי הרווח נתפס מושג זה כאותה מסגרת חברתית שקדמה לחיים המודרניים. בהקשר זה כדאי לזכור את ההבחנה בין גמאינשאפט (Gemeinshaft) , גזלשפאט (Gesellshaft) , ההבחנה בין חברה אורגנית לחברה של אינדיבידואלים והבחנות דומות של אבות הסוציולוגיה. במשמעות זו, ההוויה של החברה המסורתית נתפסת כהקדמה או כשלב שקדם לחברה המודרנית. אולם הגדרה מעין זו לא תצלח לתאר את מי שמגדיר את עצמו היום כמסורתי. כאשר אדם עשוי טוען מול החילוני האתיאיסט ומול החרדי שהוא מסורתי אין הוא רומז לעניין שלו לחזור לכפר, או לנטוש את החיים המודרניים.
אפשר לתאר את המסורתיות, שעליה נמנים רבים מיהודי המזרח על ידי מספר משפטי שלילה: היא אינה חילוניות ואינה דתיות חרדית; היא אינה קנאית למושג הקדמה, הנאורות ואין היא התחרדות. כדאי גם להבחין בינה לבין פולקלור או תרבות עממית, וזאת למרות שהיהדות בישראל העבירה את "כתר העממיות" למזרחים. המסורת על פי טבעה אינה ניתנת לניסוח כאידיאולוגיה בצורה של עקרונות כגון "נשוב לשורשים", או "כל בני האדם נולדו בני חורין". ואכן, אפיונים כלליים אלה מבהירים את הויכוח במגזרים מסוימים סביב מושג המסורת. יתרה מזו, לא מדובר במונח מדעי שחוקר מסוים מייחס אותו לחברה או לתקופה מסוימת, אלא להגדרה עצמית שהרבה מזרחים מקבלים עליהם כאשר הם מסכימים שהמזרחים הם מסורתיים. כדי להתחיל להבין ויכוח זה, אי אפשר לראות במסורת סנונית המבשרת את החברה המודרנית, כאשר זו מוגדרת במונחים חילוניים. לחילופין, השימוש בניגוד מסורת/מודרניות הוא ברוב המקרים חלק מרטוריקה של מי שקושר קונוטציות חיוביות במונח מודרני, וכביכול מרמז בכך שהאיש המסורתי מבקש להחזיר אותנו לתקופת "חשוכות".
מאיר בוזגלו, "מזרחיות, מסורת, כור היתוך: עיון פילוסופי-פוליטי", בתוך: דפנה גולן-עגנון (ע.), אי-שוויון בחינוך, הוצאת בבל, ישראל 2004, עמ' 209-235
מהי מסורתיות? אין להניח מושג זה כברור מאליו. יש הכרח לחשוף את משמעויותיו השונות ואת קווי האופי של כל משמעות ומשמעות, כדי ליצור הבנה לא פשטנית של העניין שלפנינו. עניין זה הוא פילוסופי בחלקו ודורש הרחבה ודיון…
בהגות המערב מושג המסורת נדון בעיקר בקרב סוציולוגים. בדרך כלל הוא נתפס כאותה מסגרת חברתית שקדמה לחיים המודרניים. בהקשר זה נעשית הבחנה בין Gemeinshaft ל- Gesellshaft , ההבחנה בין חברה אורגנית לחברה של אינדיבידואלים. כאן עולה השאלה מה עומד ביסוד הכינון הזה של מושג המסורת, ומה אפשר ללמוד על מי שעיצב מושג זה… בהקשר הסוציולוגי, שמכוון בעיקרו לתיאור החברה המודרנית, נתפסת ההוויה של החברה המסורתית כהקדמה או כשלב לפני החברה המודרנית. נהוג להבהיר כי זהו המצב שבו לא שלטה הרציונאליות, היחסים לא היו כל כך תכליתיים וכד'. קיימת נוסטלגיה אליו בסגנון הגעגוע לטבע העוברי; תיתכן גם סלידה ממנו, בתור השלב שקיפח את זכויותיהם ואת חירותם של פרטים ועשה אותם עבדים לשבטיות פטריארכאלית וכד'…
בדרך כלל נוח לו לסוציולוג להניח מהות אחת המשותפת לכל המסורות. המסורות נבדלות בתכניהן ובתרבותן אבל לא בהיותן מסורות. הן מסורות באותו המובן של המילה, ובמקרה שלנו מובן זה גם הוגדר על ידי הסוציולוג כשלב לחיים מודרניים מערביים. כעת אפשר לשאול מה היחס בין מובן המסורת בפי הסוציולוג להיותם של יהודי המזרח מסורתיים. אם המסורת היא שלב שלפני החיים המודרניים, אז ההגדרה הסוציולוגית לא תצלח לתאר את מי שמגדיר עצמו היום מסורתי.
אדם עשוי לתאר את השינויים העוברים עליו כחזרה מחילוניות למסורתיות ובכך אין הוא מתחייב לחזור לכפר או להניח את החיים המודרניים. בקירוב ראשון אפשר לתאר את המסורתיות שרבים מיהודי המזרח מבקשים להימנות עמה על ידי מספר שלילות. אין היא חילוניות ואין היא דתיות חרדית, ועם זאת אין לזהותה עם פולקלור או עם קשר לתרבות במובן שבו זו מנוגדת לדת. במובן שבו אני משתמש כאן במונח המסורתיות, אפשר לומר כי המגדיר את הליברליזם הרדיקלי, והמגדיר את הפונדמנטליזם לצורותיו השונות הוא השלילה של המסורת. טשטוש ההבדל בין מסורת לפולקלור משרת כמובן מגמות אלה.
הביטוי "פולקלור" מניח תרבות עילית של מוזיאונים רציניים שהפולקלור הוא רק המשלים שלה, ואילו האיש המסורתי מייחס חשיבות עליונה להיותו מסורתי שאינו מרשה את הנגדתה של מסורתו ל"תרבות עילית"… השימוש בניגוד מסורת/מודרניות הוא ברוב המקרים חלק מרטוריקה של מי שקושר קונוטאציות חיוביות למושג "מודרני" וכביכול מרמז בכך שהאיש המסורתי מבקש להחזיר אותנו לתקופת המערות.
כדאי לחדד את הנקודה האחרונה. "מודרני" יכול לציין תקופה בהיסטוריה האנושית. בתקופה זו חיו איינשטיין, מדונה, חומייני, הרב ש"ך ונלסון מנדלה וכל בן שבט מסאי שמוכר עתיקות לתיירים מן המערב. במובן אחר "מודרני" מציין את מי שחי אחרי המהפכה התעשייתית או מהפכת הידע והמחשבים, משתמש בה ונהנה מפירותיה. במובן זה רק איינשטיין, מדונה, חומייני, נלסון מנדלה והרב ש"ך הם מודרניים. מובן שלישי ל"מודרני" הוא מי שהגיב לתהליך ההשכלה והחילון באירופה. במובן זה איינשטיין, נלסון מנדלה, הרב ש"ך, חומייני ואולי גם מדונה הם מודרניים. מובן שלישי ל"מודרני" הוא מי שרואה את עצמו כחילוני וכנאמן לערכים של תנועת ההשכלה. במובן זה אנו מאבדים את הרב ש"ך ואת חומייני מן החבורה. אבל בשום מובן מן המובנים האלה איננו מאבדים את מי שמגדיר עצמו כמסורתי… מסורת בפי יהודי המזרח היא במובן הישן, ובו אין היא סוג כללי ואין היא ניתנת לתרגום במילה tradition . המסורת הנדונה כאן היא בעצם שם פרטי – מסורת ישראל – שהקשר שלו למובן הסוציולוגי או למובן הכללי של המסורת מורכב… העקרונות השולטים בה [במסורת ישראל] מובלעים, והשאלה על טיבה של המסורת היא משום כך חשיפה של טענת המסורת ושל ה"תיאוריה" החבויה בה והמכוננת אותה.
מאיר בוזגלו, "המסורתי", בתוך: אוהד נחתומי (ע.), רב-תרבותיות במבחן הישראליות, הוצאת מאגנס, ירושלים תשס"ג, עמ' 153-162.
המונח 'מסורתי' הוא רב-משמעי. המובן שניתן לו בדרך כלל מוכר מראשית הסוציולוגיה, בניגוד מודרני-מסורתי. אם הסוציולוגיה היא בראש וראשונה חקירה של החברה המודרנית, היה דרוש לשם הגדרת מושאה להנגיד את החברה המודרנית לחברה שקדמה לה. ואולם ניתוח החברה המודרנית והאופן שבו הניגוד בינה ובין חברה מסורתית מוסבר עשויים ללבוש אופי שונה אצל כל סוציולוג וסוציולוג. כאן אנו יכולים למצוא את ההבחנה של אמיל דורקהיים ( Durkheim ) בין צורות ליכוד מכאניות לצורות ליכוד אורגניות, את ההבחנה בין פעולה לפי ערכים של רגש וכבוד לבין 'רציונאליות' של התאמת אמצעים למטרות, את הניגוד של פרדיננד טניז ( Tonnies ) בין gemeinschaft ל- gesellschaft ועוד.
מובן אחר של המונח מופיע בביטויים כמו המסורת הקאנטיאנית והמסורת הסוציולוגית. מובן שלישי עולה כאשר אנו מדברים על המסורת כניגוד לתרבות אליטיסטית. כאן המסורתי מזוהה עם העממי, הפולקלורי, ונבדל מן התרבות האיכותית, שאינה מצויה במקומות עממיים. מובן רביעי שאפשר להזכירו נוגע לקשר שבין המסורת לבין התרבות בכלל: מקובל לומר כי לכל תרבות יש מסורת שאותה היא מעבירה מדור לדור.
אינני מבקש להציע כאן את כל המובנים של המונח הזה, אך ברצוני להבהיר כי כאשר אדם מגדיר את עצמו מסורתי אין הוא עושה זאת באחד מארבעת המובנים שהוזכרו לעיל, אף שאפשר להתבלבל בקלות ולחשוב שכך הוא. ואכן, כאשר יהודי בישראל מעיד על עצמו שהוא מסורתי הוא מבקש שלהבהיר שעמדתו לחיים נוגעת ליהדותו. אין היא אמורה להיות מנוגדת להיותו מודרני, אין היא מחייבת אותו להיות עממי, ואין היא עושה אותו בן לתרבות מסוימת. בכך אינני מתכוון לבטל כל קשר בין עממיות, תרבות ומסורת, אלא להבהיר שאין זהות בין היות מסורתי לבין אחד מהמאפיינים האלה. אמנם במדינת ישראל הוענק 'כתר' העממיות ליהודים יוצאי ארצות האסלאם, ורבים מן המזרחים הם מסורתיים, אולם מדובר כאן במושגים שונים.