סדר ט"ו בשבט בקבוצות הסטודנטים
"אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם:
בְּאֶחָד בְּנִיסָן רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַמְּלָכִים וְלָרְגָלִים.
בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי.
בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה לַשָּׁנִים וְלַשְּׁמִטִּין וְלַיּוֹבְלוֹת, לַנְּטִיּעָה וְלַיְרָקוֹת.
בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ."
מסכת ראש השנה, א', א'.
כמבואר לעיל, ארבעה ראשי שנה יש בתורתנו, ואחד יחיד ומיוחד מהם מוקדש ומקודש לעצים ולפירות, שנקבע בט"ו בחודש שבט. ומדוע דווקא ביום זה? זאת כבר שאל רש"י, גדול פרשני התורה, ואף השיב: "שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה", כלומר, הפירות שאנו רואים על האילנות לאחר ט"ו בשבט, הם פירות שוודאי גדלו מהמשאבים הטבעיים של השנה החדשה, ולכן הם פירות חדשים, מהשנה הנוכחית.
סדר ט"ו בשבט, המציין בטבעיות את החג הנפלא הזה הוא מנהג עתיק יומין, בו מסובים כולם סביב השולחן, מדברים בשבחי ארץ ישראל ואוכלים מפירותיה קבוצות הסטודנטים שלנו בעפולה, מגדל העמק, באר שבע, אשקלון ואופקים ערכו בימים אלו סדרי ט"ו בשבט, כל קבוצה במקומה, שהיוו חוויה מעשירה ומהנה.
הסדר שאותו חגגו היה סדר מיוחד שהפיק אלי ברקת, ראש בית המדרש, המאגד את שבחי הארץ ופירותיה, ועושה את "כל ישראל חברים". בסדר נמצא כל טוב הארץ – חדשים גם ישנים. פירות
ארץ ישראל, המהווים עוגן ללימוד מקורות המציפים את ערכי היסוד של 'כל ישראל חברים': אחדות ואחווה, מסורת ופתיחות לעולם, יישוב עולם ותיקונו, לימוד תורה והשכלה רחבה.
בסדר זה, רצינו לבטא את ייסוד האחדות בין כל היהודים בכל העולם. שלפנים, כשרחקנו מאדמת ארץ ישראל, אכלנו מפירותיה ואמרנו שבחה של הארץ הקדושה, אפילו היו יבשים וצמוקים, ועתה שאנו אוכלים מפרותיה טריים ורעננים, נזכיר קהילות ישראל בעולם, וגם לבורא עולם, נאמר שבח והלל, שחברים כל ישראל.
לסיום, חדי העין וודאי יבחינו שכל ראשי השנה מצוינים באחד בחודש, ורק ראש השנה לאילן נחגג בט"ו בו. לא זו אף זו- בית שמאי סברו שגם יום זה ראוי לו שיתקדש באחד בחודש שבט, אך בית הלל סברו שבט"ו, וכידוע ההלכה נפסקה כמותם. ראוי וניתן להאריך בעניין זה רבות, אך רק נאמר כעת שלא לחינם הלכה נפסקה כבית הלל. רמז גדול יש כאן, לדרך שיבור לו האדם. האדם 
דומה מאוד לעץ, ואף יש לו ללמוד ממנו רבות. האחד לחודש נמצא לבדו, בקיצוניות, בצד אחד. ט"ו ממוקם בדיוק באמצע, בממוצע המחבר, או במילים אחרות- בשביל הזהב שאליו מכוון אותנו מורנו הרמב"ם. דבר נוסף- בית הלל היו המתונים, הנעימים, ורודפי הפשרה והשלום, ולעומתם בית שמאי שהיו הקפדנים והעקשנים, ולמרות שכל ראשי השנים מצוינים בתחילת החודש, וצפוי היה שתהא הלכה כמותם, עינינו הרואות שלגבי האילנות, כלומר האנשים, נפסק כבית הלל, כדי לסמן לנו את הדרך, דרך האמצע. כי האדם- עץ השדה.